דמנציה עם גופיפי לואי תוחלת חיים - פסיכוגריאטר בוחן קשיש במרפאה מוארת

דמנציה עם גופיפי לואי: תוחלת חיים, תסמינים, ומה שחשוב לדעת

פסיכוגריאטר מומלץ ד"ר עופר בר

ד"ר עופר בר פסיכוגריאטר

שמי עופר בר, בן 41, נשוי + ילד מס' רישיון לעסוק ברפואה 37237 את לימודי הרפואה שלי באוניברסיטת תל אביב סיימתי בשנת 2004. משנת 2005 ועד 2009 שרתתי בצה"ל כרופא ביחידות שדה. לאחר מכן עבדתי שנתיים בהתנדבות כרופא של משלחת לאפריקה, כיהנתי כסגן מנהל מחלקת שיקום לב במרכז רפואי גריאטרי. בשנת 2012 עשיתי התמחות בגריאטריה בשנת 2017 קיבלתי תואר " מוסמך בבריאות הציבור" מאונ' ממפיס, טנסי. בשנת 2018 הגעתי למסקנה שבכדי להגשים את החזון שלי כרופא, יהיה עלי להקים פרקטיקה פרטית שלי, וכך עשיתי.

צור קשר
מדריך פסיכוגריאטרי מקיף 2026

דמנציה עם גופיפי לואי: תוחלת חיים, תסמינים, ומה שחשוב לדעת

כמה שנים באמת, מה מבדיל אותה מאלצהיימר, ואילו תרופות מסוכנות דווקא כאן
בקצרה: דמנציה עם גופיפי לואי תוחלת חיים

המחלה היא הדמנציה הניוונית השנייה בשכיחותה, ומהווה כ–15%–10 ממקרי הדמנציה. הממוצע במחקרים הוא כארבע שנים מרגע האבחנה, עם שונות גדולה מאוד בין חולה לחולה. במדריך תמצאו את המספרים, את ארבעת התסמינים שמבדילים את המחלה מאלצהיימר, מחשבון תסמינים קצר, ואת האזהרה החשובה ביותר, תרופה אנטי–פסיכוטית שגויה עלולה להחמיר את המצב באופן בלתי הפיך.

דמנציה עם גופיפי לואי תוחלת חיים - פסיכוגריאטר בוחן קשיש במרפאה מוארת

דמנציה עם גופיפי לואי תוחלת חיים: מה המחלה ולמה היא שונה?

דמנציה עם גופיפי לואי היא מחלה ניוונית שבה משקעי חלבון פוגעים בערנות, בתפיסה, בתנועה ובשינה. היא שונה מאלצהיימר בכך שהזיכרון אינו הראשון להיפגע.

דמנציה עם גופיפי לואי היא מחלה ניוונית של המוח, שנגרמת מהצטברות של חלבון בשם אלפא–סינוקליאין בתוך תאי עצב. המשקעים האלה נקראים גופיפי לואי, על שם הרופא שתיאר אותם לראשונה, והם פוגעים באזורים שאחראים על החשיבה, על הערנות, על התנועה ועל השינה.

זו הסיבה שהמחלה נראית שונה כל כך מדמנציות אחרות. היא לא מתחילה בהכרח בשכחה, אלא לעיתים קרובות בתנודתיות מוזרה בערנות, בהזיות ראייה או בשינה סוערת.

מבחינת שכיחות, מדובר בדמנציה הניוונית השנייה הנפוצה ביותר אחרי מחלת האלצהיימר, והיא מהווה כ–15%–10 מכלל מקרי הדמנציה. למרות זאת היא מאובחנת בחסר. משפחות רבות מגיעות אחרי חודשים ואף שנים שבהן ההורה טופל תחת אבחנה שגויה של אלצהיימר, של מחלת נפש או של בלבול זמני. ההבדל אינו אקדמי בלבד. הוא משנה את הטיפול התרופתי, את הפרוגנוזה ואת מה שהמשפחה צריכה להיערך אליו.

חשוב להכיר את ההקשר הרחב יותר של סוגי הדמנציה השונים, מכיוון שהתסמינים חופפים חלקית, והבחנה נכונה ביניהם היא בדיוק העבודה של רופא שמתמחה בגיל המבוגר. בפועל, אצל חלק מהחולים מתקיימת יותר ממחלה אחת במקביל, למשל שילוב של גופיפי לואי עם דמנציה וסקולרית, וזה משפיע גם על מהלך המחלה וגם על הטיפול.

אבחנה מדויקת קובעת את הטיפול ואת מה שצפוי בהמשךלבדיקה מקצועית של המצב

המספרים שמתפרסמים על תוחלת החיים בדמנציה עם גופיפי לואי מגיעים ממחקרי מעקב שלווו קבוצות חולים גדולות לאורך שנים. הם מתארים ממוצע, לא מסלול אישי. שני אנשים שקיבלו את אותה אבחנה עשויים להימצא במצב שונה לחלוטין כעבור שנתיים. ההבדל נובע מגיל האבחנה, ממחלות הרקע, מעומק הפגיעה הקוגניטיבית בזמן האבחון, ובעיקר ממידת הדיוק של ההתאמה התרופתית. הפרק הבא מציג את הנתונים כפי שדווחו בספרות, ואת הגורמים שמסבירים את הפער הגדול ביניהם.

כמה שנים באמת: המספרים שמאחורי הפרוגנוזה

תשובה ישירה: בספרות הרפואית דמנציה עם גופיפי לואי תוחלת חיים עומדת בממוצע על כארבע שנים מרגע האבחנה, עם טווח מדווח של כ–7 - 3 שנים בעבודות שונות, ופיזור רחב מאוד סביב הממוצע.

כשמשפחה שואלת על דמנציה עם גופיפי לואי תוחלת חיים, היא מבקשת מספר אחד, והמציאות הרפואית לא נותנת מספר אחד. מטא–אנליזה שריכזה עבודות מכמה מדינות מצאה הישרדות ממוצעת של 4.11 שנים מרגע האבחנה, עם סטיית תקן של 4.10 שנים. סטיית התקן הזו היא הנתון החשוב באמת: היא כמעט זהה לממוצע עצמו, כלומר הפיזור בין חולה לחולה עצום. קוהורטה שוודית גדולה מצאה חציון של 4.1 שנים, ומחקר רב–מרכזי סיני מצא חציון של כ–81 חודשים מתחילת התסמינים וכ–45 חודשים מהביקור הראשון אצל רופא.

נקודת המדידהמשך זמןמקור הנתוןמה זה אומר בפועל
מהאבחנה ועד סוף החייםכ–4.1 שנים בממוצעמטא–אנליזה בין–לאומיתסטיית תקן של 4.1 שנים, כלומר פיזור רחב מאוד
חציון מהאבחנה4.1 שניםקוהורטה שוודיתטווח בין–רבעוני של 6.0 - 2.6 שנים
מתחילת התסמיניםכ–81 חודשיםמחקר רב–מרכזיהתסמינים מקדימים את האבחנה בשנים
מהביקור הראשון אצל רופאכ–45 חודשיםמחקר רב–מרכזימדגים כמה מאוחר מגיעים לאבחון
טווח מדווח בספרות6.8 - 3.8 שניםעבודות שונותההבדל נובע מהרכב האוכלוסייה הנחקרת

ההשוואה למחלת האלצהיימר עקבית ברוב העבודות: ההישרדות בדמנציה עם גופיפי לואי קצרה יותר. הסיבות לכך אינן נעוצות בפגיעה הקוגניטיבית בלבד, אלא בשילוב של נפילות, בעיות בליעה, תנודות בלחץ הדם, זיהומים חוזרים ותגובות תרופתיות. חלק גדול מהגורמים האלה ניתן לצמצם, וזו בדיוק הנקודה שבה טיפול נכון משנה תמונה.

1
גיל בעת האבחנה
אבחנה בגיל מבוגר יותר קשורה בממוצע להישרדות קצרה יותר, בין היתר בשל מחלות רקע נוספות.
2
רמת התפקוד הקוגניטיבי באבחנה
ככל שהאבחנה נעשית מוקדם יותר ובתפקוד גבוה יותר, כך יש יותר זמן שבו אפשר לשמור על עצמאות.
3
מצב תזונתי
ירידה במשקל ובעיות בליעה מופיעות כגורם עצמאי שמשפיע על מהלך המחלה.
4
הטיפול התרופתי שניתן בפועל
חשיפה לתרופה אנטי–פסיכוטית לא מתאימה עלולה לגרום להידרדרות מהירה, ולעיתים בלתי הפיכה.

לכן כשמדברים על דמנציה עם גופיפי לואי תוחלת חיים, המספר עצמו הוא רק חצי מהתמונה. החצי השני הוא איכות השנים האלה, והוא מושפע ישירות מהאבחנה, מהתאמת התרופות ומההיערכות של הסביבה הביתית.

ארבעת התסמינים המרכזיים של המחלה

הקריטריונים הקליניים המקובלים, שעודכנו בקונצנזוס הבין–לאומי הרביעי בשנת 2017, מגדירים ארבעה תסמיני ליבה. נוכחות של שניים מהם או יותר, על רקע ירידה קוגניטיבית, מבססת אבחנה סבירה של המחלה. פירוט מלא של הקריטריונים זמין במאמר הקונצנזוס שפורסם ב–PubMed.

תנודתיות בקשב ובערנות. ההורה יכול להיות צלול ומדויק בבוקר, ואחרי הצהריים לבהות בחלל, לא להגיב, ולהיראות כאילו הוא ישן בעיניים פקוחות. התנודתיות הזו היא סימן ההיכר של המחלה, והיא מבלבלת משפחות רבות מפני שהיא נראית כמו חוסר שיתוף פעולה.
הזיות ראייה חוזרות ומפורטות. לא צללים מעורפלים אלא דמויות שלמות, ילדים, בעלי חיים או אנשים שאינם שם. ההזיות מופיעות מוקדם במחלה, לרוב בלי פחד ראשוני, וההורה עשוי לתאר אותן בשלווה מפתיעה.
הפרעת התנהגות בשנת חלום. צעקות, בעיטות, נפילה מהמיטה או מימוש פיזי של החלום. תסמין זה עשוי להקדים את הירידה הקוגניטיבית בשנים רבות, ולעיתים הוא הרמז המוקדם ביותר שקיים.
סימנים פרקינסוניים. איטיות בתנועה, נוקשות, הליכה בצעדים קטנים ולעיתים רעד. כאשר הסימנים האלה מופיעים מבלי שאובחנה מחלת פרקינסון, כדאי לבדוק אותם בהקשר של פרקינסוניזם אצל מבוגרים.

המחשבון שמופיע מיד אחרי הרשימה הזו מתרגם כל אחד מארבעת התסמינים למשמעות הקלינית שלו ולצעד הבא, כדי שתדעו מה בדיוק להביא לביקור. לצד ארבעת אלה מופיעים תסמינים תומכים שכיחים: נפילות חוזרות, התעלפויות, ירידות פתאומיות בלחץ הדם בעמידה, עצירות, אובדן חוש הריח, דיכאון, חרדה ואדישות. שילוב של כמה מהם יחד עם ירידה בזיכרון הוא הדגל האדום שמצדיק בירור אצל מומחה.

ארבעת התסמינים אינם מופיעים יחד ואינם מופיעים בסדר קבוע, ולכן משפחות רבות מזהות רק אחד מהם ומייחסות את השאר לגיל. המחשבון שכאן מתרגם את התסמין המטריד ביותר למשמעות הקלינית שלו ולצעד הבא, והוא נועד לכוון את הבירור, לא להחליף אותו.

מה הסימן הבולט אצל ההורה שלכם?
בחרו את התסמין המטריד ביותר וקבלו את המשמעות הקלינית שלו ואת הצעד הבא

בחרו את המצב שמתאר את בן המשפחה שלכם כדי לקבל הכוונה ראשונית לצעד הבא.

הזיות ראייה מוקדמות

הזיות ראייה מפורטות שמופיעות מוקדם, לפני ירידה קוגניטיבית משמעותית, מפנות את החשד לגופיפי לואי ולא לאלצהיימר. חשוב במיוחד לוודא שלא ניתנה תרופה אנטי–פסיכוטית לפני שהאבחנה התבררה.

התקשרו לבירור
תנודתיות בקשב ובערנות

שינויים חדים בין צלילות מלאה לבין ניתוק במהלך אותו יום הם תסמין ליבה. לפני שקובעים שמדובר בדמנציה, יש לשלול דליריום על רקע זיהום, תרופה או התייבשות.

התקשרו לבירור
הפרעת התנהגות בשנת חלום

צעקות ובעיטות בשינה עשויות להקדים את שאר התסמינים בשנים. זהו אחד הסימנים המנבאים החזקים ביותר, והוא מצדיק בירור מוקדם גם כשהזיכרון עדיין תקין יחסית.

התקשרו לבירור
נפילות ואיטיות תנועה

סימנים פרקינסוניים לצד ירידה קוגניטיבית מחייבים בדיקה של סדר ההופעה בין השניים, מפני שהוא זה שקובע את האבחנה ואת הטיפול. נפילות חוזרות הן גם גורם סיכון עצמאי שמשפיע על מהלך המחלה.

התקשרו לבירור

קיבלתם אבחנה ואתם לא בטוחים שהיא מדויקת

אבחנה מבדלת בין גופיפי לואי, אלצהיימר ופרקינסון קובעת אילו תרופות מותרות ואילו מסוכנות. שווה לבדוק את זה עם מומחה בגיל המבוגר.

שלבי המחלה ומה צפוי בכל שלב

המחלה אינה מתקדמת בקו ישר, והתנודתיות מקשה על משפחות להעריך היכן הן עומדות. עם זאת, ניתן לתאר מהלך אופייני בשלושה שלבים. חשוב לזכור שהמעבר בין השלבים משתנה מאוד מאדם לאדם, וכי חלק מהחולים נשארים בשלב אחד זמן ארוך במיוחד.

1
שלב מוקדם

הזיות ראייה מזדמנות, שינה סוערת, ירידה קלה בקשב ובתכנון, ולעיתים אובדן חוש ריח. התפקוד היומיומי נשמר ברובו, וההורה עדיין מנהל את חייו. זהו החלון שבו אבחנה נכונה משפיעה הכי הרבה, מפני שהיא מונעת מראש טיפול תרופתי שגוי.

2
שלב ביניים

התנודתיות בערנות הופכת בולטת, ההזיות תכופות יותר, מופיעים קשיי הליכה ונפילות, ולעיתים ירידות בלחץ הדם בעמידה. נדרש פיקוח יומיומי, התאמות בטיחות בבית וסידור שגרתי קבוע. רוב הפניות למומחה מגיעות בשלב הזה.

3
שלב מתקדם

ירידה קוגניטיבית ניכרת, קושי בבליעה, ניידות מוגבלת ותלות מלאה בסיוע. בשלב זה הטיפול מתמקד בנוחות, במניעת זיהומים ובתמיכה במטפלים. זה גם השלב שבו נבחנת זכאות לביטוח סיעודי.

במה זה שונה מאלצהיימר ומפרקינסון

ההבחנה בין שלוש המחלות היא לב העבודה הקלינית כאן, מפני שהיא משנה את הטיפול. באלצהיימר הסימן הראשון הוא בדרך כלל שכחה של אירועים חדשים, ואילו בגופיפי לואי הזיכרון עשוי להיות תקין יחסית בהתחלה בעוד הקשב, התכנון והתפיסה המרחבית נפגעים ראשונים. מול מחלת פרקינסון, ההבדל נקבע לפי סדר ההופעה של התסמינים.

מאפייןגופיפי לואיאלצהיימרדמנציה בפרקינסון
התסמין הראשוןקשב, תפיסה מרחבית, הזיותשכחת אירועים חדשיםהפרעת תנועה
הזיות ראייהמוקדמות ושכיחותמאוחרות ונדירות יחסיתשכיחות בשלב מאוחר
תנודתיות בערנותבולטת ואופייניתאינה אופייניתקיימת בחלק מהמקרים
סדר הופעהדמנציה לפני או עד שנה מהתסמין המוטוריאין תסמין מוטורי מוקדםתסמין מוטורי שנה או יותר לפני הדמנציה
רגישות לאנטי–פסיכוטייםגבוהה ומסוכנתקיימת אך פחותהגבוהה

כלל השנה האחת הוא הקו המפריד המקובל: כאשר הדמנציה מופיעה לפני הסימנים המוטוריים או בתוך שנה מהופעתם, האבחנה היא דמנציה עם גופיפי לואי. כאשר הסימנים המוטוריים קדמו לדמנציה ביותר משנה, האבחנה היא דמנציה במחלת פרקינסון. הקריטריון הזה הוא מוסכמה קלינית ולא גבול ביולוגי, ומחברי הקונצנזוס עצמם מציינים שהוא שרירותי במידה מסוימת, אך הוא נשמר מפני שהוא מסייע להשוואה בין מחקרים ובין מרפאות. גם דמנציות פחות מוכרות כמו דמנציה פרונטוטמפורלית נכנסות לאבחנה המבדלת כשהתמונה כוללת שינויי אישיות בולטים.

ההורה מקבל תרופה להרגעה ואתם לא בטוחים שהיא בטוחה

בדמנציה עם גופיפי לואי חלק מהתרופות המרגיעות הנפוצות מסוכנות. בדיקה של רשימת התרופות היא לרוב הצעד עם ההשפעה המיידית הגדולה ביותר.

רגישות לתרופות אנטי–פסיכוטיות: האזהרה החשובה ביותר

זהו ההבדל המעשי הגדול ביותר בין המחלה הזו לדמנציות אחרות. עד כמחצית מהחולים בדמנציה עם גופיפי לואי מפתחים תגובה חמורה לתרופות אנטי–פסיכוטיות מהדור הישן. התגובה אינה תופעת לוואי קלה. היא כוללת החמרה קוגניטיבית, טשטוש עמוק, החמרה חדה של הנוקשות והאיטיות שעלולה להיות בלתי הפיכה, ובמקרים חמורים תמונה דמוית תסמונת נוירולפטית ממאירה, מצב מסכן חיים. אני ממליץ שכל שינוי במינון או הוספת תרופה חדשה ייעשו רק אחרי סקירה מלאה של כל התרופות שהאדם נוטל, כולל תרופות ללא מרשם.

רופא עובר על קופסאות תרופות של קשיש בבדיקת בטיחות תרופתית בדמנציה עם גופיפי לואי
X
מתן תרופה אנטי–פסיכוטית מהדור הישן, ובראשה הלופרידול, להרגעת הזיות או חוסר שקט.
X
העלאת מינון מהירה של תרופה פסיכיאטרית כשההזיות נמשכות, במקום בירור הסיבה להחמרה.
X
שימוש בתרופות בעלות פעילות אנטי–כולינרגית, שמחמירות את הבלבול ואת התפקוד הקוגניטיבי.
X
התעלמות מירידות לחץ דם בעמידה, שמגבירות נפילות ומאיצות את ההידרדרות התפקודית.

הכיוון הטיפולי המקובל הפוך: מטפלים תחילה במה שניתן לתקן, מפחיתים תרופות מיותרות, ורק אחר כך שוקלים תרופה נוספת. במקרים שבהם אין מנוס מטיפול אנטי–פסיכוטי, נבחרת תרופה מהדור החדש במינון נמוך במיוחד ותחת מעקב צמוד. עקרונות אלה הם חלק מתחום רחב יותר של בטיחות בטיפול תרופתי בגיל המבוגר, שבו כל תרופה נבחנת מול התועלת שהיא מביאה בפועל.

איך מאבחנים ומה הטיפול

קשיש מבצע מבחן שרטוט שעון בהערכה קוגניטיבית לאבחון דמנציה עם גופיפי לואי

האבחנה היא קלינית בבסיסה. היא נשענת על תשאול מפורט של המשפחה, על הערכה קוגניטיבית שבודקת קשב, תפקודים ניהוליים ותפיסה מרחבית, ועל בדיקה נוירולוגית. מבחני שרטוט, כמו שרטוט שעון או העתקת צורה, רגישים במיוחד במחלה הזו מפני שהם חושפים את הפגיעה התפיסתית–מרחבית שמאפיינת אותה כבר בשלב מוקדם. בדיקות הדמיה משמשות בעיקר לשלילת סיבות אחרות, ובמקרים נבחרים נעשה שימוש בבדיקות תפקודיות ייעודיות.

לפני הביקור כדאי לעבור שוב על המחשבון שבפרק התסמינים ולסמן את הסימן הבולט, מפני שהוא מכוון את כיוון הבירור. מרכיב שלא ניתן לוותר עליו הוא תיאור המשפחה. תנודתיות בערנות והפרעת שינה כמעט לעולם אינן נצפות בקליניקה, והן עולות רק מהסיפור הביתי. לכן הליווי של בן משפחה בביקור, ורצוי יומן קצר של השבועיים האחרונים, משנה את איכות האבחנה. אצל מי שמעדיף בירור מסודר, אבחון דמנציה לקשישים כולל את כל המרכיבים האלה תחת גג אחד.

בצד הטיפולי, מעכבי כולין–אסטראז ובראשם ריבסטיגמין נחשבים לקו הראשון. הראיות לגביהם ברמה טובה, ומחקר רב–מרכזי גדול הראה שיפור של כשלושים אחוזים בתסמינים הפסיכיאטריים. יתרון נוסף שלהם הוא ההשפעה על ההזיות ועל הפרעות השינה, שהיא ניכרת יותר מאשר במחלת האלצהיימר. לצד זה מטפלים בהפרעת השינה עצמה, בירידות לחץ הדם, בעצירות ובדיכאון, ובונים שגרה יומית שמפחיתה את התנודתיות. פירוט נוסף על תהליך הבירור מופיע בעמוד אבחון אצל פסיכוגריאטר פרטי.

מה המשפחה יכולה לעשות כבר עכשיו

קשיש עם דמנציה עם גופיפי לואי יושב רגוע בסלון ביתו לאחר התאמת טיפול

השאלה על תוחלת החיים במחלה הזו מגיעה כמעט תמיד יחד עם שאלה שנייה, שקטה יותר: מה בכלל בידיים שלנו. התשובה היא שיש כמה דברים בעלי השפעה ממשית, וכולם ניתנים לביצוע בשבועות הקרובים. אני מלווה משפחות בתהליכי האבחון והטיפול, וההבנה הזו היא הצעד הראשון.

1
לרכז את כל התרופות ולהביא אותן לבדיקה. כולל תוספים, טיפות ותרופות שנרשמו על ידי רופאים שונים. זהו הצעד עם התשואה המיידית הגבוהה ביותר.
2
לנהל יומן קצר של שבועיים. לרשום מתי ההורה צלול ומתי מנותק, מתי הופיעו הזיות ואיך נראו הלילות. זה מה שמאפשר אבחנה מדויקת.
3
להתאים את הבית למניעת נפילות. תאורת לילה, הסרת שטיחים, ידיות אחיזה במקלחת וקימה איטית מהמיטה בגלל ירידות לחץ הדם.
4
לא להתווכח עם ההזיה. כשההזיה אינה מפחידה, אפשר להרגיע ולהסיט את תשומת הלב. ויכוח מגביר חרדה ולא מקצר את ההזיה.
5
לשמור על שגרה קבועה. שעות אוכל ושינה קבועות, פעילות גופנית קלה ואור יום מפחיתים את התנודתיות ואת הבלבול הערב.
6
להסדיר את הצד המשפטי מוקדם. כל עוד ההורה כשיר, אפשר לערוך הערכת כשירות לייפוי כוח מתמשך ולחסוך למשפחה הליכים מורכבים בהמשך.

שלושת הצעדים האלה אינם תחליף לאבחנה, אבל הם משנים את איכות המידע שהרופא מקבל. יומן קצר של שבועיים מגלה תנודתיות שאינה נראית בפגישה אחת. רשימת תרופות מסודרת חושפת שילובים שנצברו לאורך שנים אצל רופאים שונים. ככל שהתמונה שמגיעה לפגישה מדויקת יותר, כך ההחלטה על הטיפול נשענת פחות על השערה. זה גם מקצר את הדרך אל השינוי הראשון במינון.

מידע נוסף באנגלית על המחלה, על התסמינים ועל דרכי האבחון זמין באתר המכון הלאומי להזדקנות בארצות הברית.

12+ שנות ניסיון קליני
CAGP הסמכה קנדית בפסיכוגריאטריה
MPH תואר שני בבריאות הציבור

אבחנה מוקדמת היא מה שמשנה את השנים הבאות

ככל שהאבחנה מדויקת יותר ומוקדמת יותר, כך גדל החלון שבו אפשר לשמור על עצמאות, למנוע נפילות ולהימנע מתרופות מזיקות. ביקורי בית זמינים בכל הארץ.

ד״ר עופר בר - פסיכוגריאטר מומחה

ד"ר עופר בר – פסיכוגריאטר מומחה

בוגר הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב (2004), מומחה ברפואה גריאטרית מ–2012, בעל הסמכה מהאקדמיה הקנדית לפסיכיאטריה גריאטרית (CAGP) ותואר MPH מאוניברסיטת ממפיס. מנהל הפורום הפסיכוגריאטרי ב–Infomed, מתמחה באבחון דמנציה, בהתאמת טיפול תרופתי בגיל המבוגר ובחוות דעת רפואיות.

רישיון רופא 37237 מומחה גריאטריה CAGP MPH מנהל פורום Infomed

שאלות נפוצות על דמנציה עם גופיפי לואי

מהי דמנציה עם גופיפי לואי תוחלת חיים בממוצע?

מטא–אנליזה בין–לאומית מצאה הישרדות ממוצעת של 4.11 שנים מרגע האבחנה, עם סטיית תקן של 4.10 שנים. קוהורטה שוודית גדולה מצאה חציון של 4.1 שנים עם טווח בין–רבעוני של 2.6 עד 6.0 שנים, ועבודות אחרות מדווחות על טווח של 3.8 עד 6.8 שנים.

הפיזור הרחב הזה אינו מקרי. הוא משקף הבדלים בגיל האבחנה, ברמת התפקוד בזמן האבחנה, במצב התזונתי ובאיכות ההתאמה של הטיפול התרופתי. מחקר רב–מרכזי מדד 81 חודשים מהופעת התסמין הראשון לעומת 45 חודשים בלבד מהביקור הראשון אצל רופא, כלומר חלק מההפרש בין המספרים נובע ממתי נספרת נקודת ההתחלה ולא ממהלך המחלה. לכן ממוצע אינו תחזית אישית, ומספר שנשמע חד–משמעי עלול להטעות. כשמבקשים הערכה אישית, מה שקובע הוא רמת התפקוד היומיומית, מספר התרופות בפועל, והאם כבר יש נפילות או קשיי בליעה. אלה הנתונים שמאפשרים לומר משהו מדויק יותר מממוצע.

האם דמנציה עם גופיפי לואי מתקדמת מהר יותר מאלצהיימר?

ברוב העבודות שהשוו בין השתיים, ההישרדות בדמנציה עם גופיפי לואי קצרה יותר מאשר במחלת האלצהיימר. הממוצע שעולה מהמחקרים הוא כ–4.1 שנים מרגע האבחנה, לעומת נתונים גבוהים יותר באלצהיימר, וטווח ההישרדות המדווח בספרות נע בין 3.8 ל–6.8 שנים. המספרים האלה מתארים קבוצות גדולות ולא אדם יחיד.

הסיבה אינה נעוצה בקצב הירידה בזיכרון בלבד, אלא בשילוב של נפילות חוזרות, ירידות בלחץ הדם בעמידה, קשיי בליעה, זיהומים חוזרים ותגובות לתרופות. ההבדל המעשי הוא שחלק ניכר מהגורמים האלה ניתן לצמצם, באמצעות התאמת סביבה שמפחיתה נפילות, מעקב רפואי צמוד ובחירה נכונה של תרופות. לכן שני חולים עם אותה אבחנה יכולים לחוות מהלך שונה לחלוטין, וההבדל ביניהם נקבע לא פעם כבר בשנה הראשונה שאחרי האבחנה. בפועל, שליטה בנפילות ובזיהומים מזיזה את המספר הזה יותר מכל תרופה בודדת.

מהם הסימנים המוקדמים ביותר של המחלה?

הסימן המוקדם ביותר הוא לעיתים קרובות הפרעת התנהגות בשנת חלום: צעקות, בעיטות או מימוש פיזי של החלום, שעשויים להקדים את הירידה הקוגניטיבית בשנים רבות. סימנים מוקדמים נוספים הם אובדן חוש הריח, עצירות מתמשכת, ירידות לחץ דם בעמידה, תנודתיות בקשב והזיות ראייה מפורטות.

קונצנזוס 2017 מגדיר ארבעה תסמיני ליבה, ושניים מהם מספיקים לביסוס אבחנה סבירה על רקע ירידה קוגניטיבית. חשוב לשים לב שהזיכרון עשוי להיראות תקין יחסית בשלב הזה, וזו הסיבה שהמחלה מאובחנת באיחור אצל רבים, בממוצע כ–45 חודשים לפני סוף החיים, בעוד שמרגע הופעת התסמין הראשון נמדדו 81 חודשים, כלומר כ–6.8 שנים. הפער הזה הוא מה שהופך בירור מוקדם של תנודתיות והזיות לכדאי, גם כשהן נראות שוליות. בירור מוקדם גם מונע מצב שבו ניתנת תרופה מסוכנת לפני שהאבחנה ידועה, וזה התרחיש הנפוץ ביותר של החמרה מיותרת במחלה הזו.

למה תרופות הרגעה מסוימות מסוכנות במחלה הזו?

עד 50 אחוזים מהחולים מפתחים רגישות חמורה לתרופות אנטי–פסיכוטיות, ובעיקר לאלה מהדור הישן ובראשן הלופרידול. התגובה כוללת החמרה קוגניטיבית, טשטוש עמוק, והחמרה חדה של הנוקשות והאיטיות שעלולה להיות בלתי הפיכה. הרגישות הזו היא סימן ההיכר התרופתי של המחלה, והיא עלולה להופיע כבר אחרי מנה אחת.

במקרים חמורים מופיעה תמונה דמוית תסמונת נוירולפטית ממאירה, שהיא מצב מסכן חיים. מכיוון שהמחלה מהווה כ–15%–10 מכלל מקרי הדמנציה, מדובר בסיכון שכיח בהרבה ממה שנהוג לחשוב, והוא רלוונטי גם כשהאבחנה עדיין לא נקבעה רשמית. לכן כאשר עולה חשד למחלה, יש לבחון מחדש כל תרופה פסיכיאטרית שניתנה ולהפחית תרופות מיותרות, לפני שמוסיפים תרופה נוספת. כשנדרש טיפול בהזיות, מתחילים בקו הראשון של מעכבי כולין–אסטראז ולא בתרופה אנטי–פסיכוטית. בכל שינוי תרופתי נדרש מעקב בימים הראשונים, ולא רק בביקורת החודשית.

מה ההבדל בין המחלה הזו לבין דמנציה במחלת פרקינסון?

ההבדל נקבע לפי סדר ההופעה של התסמינים, לפי מה שמכונה כלל השנה האחת. כאשר הירידה הקוגניטיבית מופיעה לפני הסימנים המוטוריים או בתוך 12 חודשים מהופעתם, האבחנה היא דמנציה עם גופיפי לואי. כאשר הסימנים המוטוריים קדמו לדמנציה ביותר משנה, מדובר בדמנציה במחלת פרקינסון.

מבחינה פתולוגית שתי המחלות קרובות מאוד, שתיהן מציגות את אותם תסמיני ליבה, ובשתיהן די ב–2 מתוך 4 התסמינים כדי לבסס את האבחנה. מחברי קונצנזוס 2017 עצמם מציינים שהגבול הזה שרירותי במידה מסוימת. הוא נשמר מפני שהוא מאפשר השוואה בין מחקרים ובין מרפאות, ומפני שהוא מכוון את הטיפול התרופתי, שהוא זהה ברובו בשתי המחלות אך שונה בסדר העדיפויות. עבור המשפחה משנה פחות השם ויותר השאלה המעשית, אילו תרופות בטוחות ואילו לא. לכן הבירור מתמקד בסדר ההופעה של התסמינים ובתגובה לתרופות, ולא בשם האבחנה.

איזה טיפול תרופתי נחשב מתאים למחלה?

קו הטיפול הראשון הוא מעכבי כולין–אסטראז, ובראשם ריבסטיגמין, שנתמכים בראיות ברמה טובה. מחקר רב–מרכזי גדול הראה שיפור של כ–30% בתסמינים הפסיכיאטריים, וההשפעה על ההזיות ועל הפרעות השינה בולטת יותר מאשר במחלת האלצהיימר. הטיפול נבנה סביב התסמין שהכי מפריע בבית, ולא סביב האבחנה בלבד.

לצד זה מטפלים בנפרד בהפרעת השינה, בירידות לחץ הדם בעמידה, בעצירות ובדיכאון, ובונים שגרה יומית קבועה שמפחיתה את התנודתיות בערנות. תרופה אנטי–פסיכוטית נשקלת רק כמוצא אחרון, מהדור החדש, במינון נמוך במיוחד ותחת מעקב צמוד, בשל הרגישות שמופיעה אצל עד 50% מהחולים. חלק מהטיפול אינו תרופתי כלל, והוא כולל התאמת תאורה שמפחיתה הזיות, סילוק מכשולים ממסלולי ההליכה, והתאמת שתייה ומלח בתיאום עם הרופא כשיש ירידות לחץ דם. שינויים במינון נעשים לאט, מפני שתגובה חריגה כאן שכיחה יותר מאשר בדמנציות אחרות.

איך מתכוננים לביקור האבחון ומה חשוב להביא?

שלושה דברים משנים את איכות האבחנה יותר מכל בדיקה. הראשון הוא ריכוז של כל התרופות בפועל, כולל תוספים וטיפות ותרופות שנרשמו על ידי רופאים שונים, וזה הפריט החשוב ביותר מכיוון שעד 50% מהחולים מגיבים קשה לתרופות אנטי–פסיכוטיות. ההכנה הזו חוסכת בדיקות חוזרות ומקצרת את הדרך לאבחנה.

השני הוא יומן קצר של 14 ימים שמתעד מתי ההורה צלול ומתי מנותק, מתי הופיעו הזיות ואיך נראו הלילות. השלישי הוא נוכחות של בן משפחה שרואה את ההורה ביומיום, מכיוון שתנודתיות בערנות והפרעת שינה כמעט לעולם אינן נצפות בחדר הבדיקה עצמו. שלושת אלה יחד מאפשרים לבדוק את ארבעת תסמיני הליבה בביקור אחד, במקום לפזר את הבירור על פני חודשים. כדאי להביא גם מכתבי שחרור אם היו, ואת תוצאות בדיקות הדם האחרונות. חשוב לציין גם מה השתנה בחודשים האחרונים ומתי בדיוק התחיל השינוי.

האם אפשר לקבל אבחון וטיפול בבית?

כן. ביקור בית מתאים במיוחד למחלה הזו, מפני שהוא מאפשר לראות את הסביבה שבה מתרחשות הנפילות, לבדוק את מסלול ההליכה ואת התאורה, ולעבור על ארון התרופות בפועל ולא לפי רשימה. כך מתקבלת תמונה של התפקוד האמיתי ולא של יום אחד במרפאה.

מכיוון שנפילות חוזרות הן אחד מארבעת הגורמים שמשפיעים על מהלך המחלה, שנמשך בממוצע כ–4.1 שנים מרגע האבחנה, הבדיקה הזו בבית שווה יותר מבדיקה זהה במרפאה. עבור קשיש עם קשיי ניידות או עם בלבול שמחמיר מחוץ לבית, ביקור בית גם חוסך את הנסיעה שמקשה על התפקוד באותו יום. בביקור נבדקים גם דברים שקשה להעריך במרפאה, כמו תאורה חלשה שמעודדת הזיות, שטיחים ומפתנים שמגבירים סיכון לנפילה, וסדר נטילת התרופות בפועל. שירות ביקורי הבית ניתן בכל הארץ בטלפון 053-226-4684 או בוואטסאפ. הביקור כולל גם הסבר למשפחה על מה לצפות בשלב הבא ואיך מזהים החמרה בזמן.

דמנציה עם גופיפי לואי תוחלת חיים מתחילה באבחנה נכונה

ד"ר עופר בר, פסיכוגריאטר מומחה, בוגר אוניברסיטת תל אביב, בעל הסמכת CAGP ומנהל הפורום הפסיכוגריאטרי ב–Infomed. אבחון דמנציה, אבחנה מבדלת בין גופיפי לואי לאלצהיימר ולפרקינסון, והתאמת טיפול תרופתי בטוח, כולל ביקורי בית בכל הארץ.

יש לכם שאלה? דברו איתנו.

zoom

שיחת זום | וידאו ווטסאפ

במסגרת זו ניתנים %100 מהשירותים.
לרבות טיפול רפואי וחוות דעת רפואיות.
במחיר נמוך משמעותית!

שירות זה ניתן בכל רחבי מדינת ישראל

דילוג לתוכן