מרבית מקרי הדמנציה מתרחשים בגיל 85 ומעלה אך ישנם מקרים של דמנציה גם בקרב בני 65 ובמקרים נדירים יותר, גם בגילאים נמוכים יותר. דמנציה באה לידי ביטוי בכ-20 מחלות שונות, אך הנפוצה שבהן נקראת אלצהיימר, על שמו של ד"ר אלואיס אלצהיימר שחקר את המחלה לראשונה.

הביטוי הפיזיולוגי של המחלה הוא ניוון ומוות הדרגתי של תאי עצב במח. על האדם עצמו זה ניכר באובדן יחסי של הכושר הקוגניטיבי. זה מתחיל בהידדרות בזיכרון לטווח הקצר, התמצאות במרחב (גם במקומות מוכרים) או בפעולות שהאדם היה עושה בעבר בקלות וכעת מתקשה בהן. האדם ישכח פרטים מעברו, ישכח מילים, לא יזהה אנשים, יהיו קשיים בתפקוד המוטורי, עד למצב קיצוני בו שיגרת החיים הנורמלית שלו נעלמת לחלוטין, הוא לא יוכל לבצע מטלות יומיומיות שהיה מבצע כדרך שיגרה, בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, הזיכרון לטווח ארוך נפגע והאדם לא מסוגל לקיים פעילות נורמלית או שיחה בעלת תוכן עם סביבתו. בסופו של דבר, זה מגיע למצב בו האדם מרותק למיטתו, סובל מפצעי לחץ, כמעט ואינו מדבר ואינו שולט על הסוגרים. זה מצב מאוד קשה למטופל ולבני משפחתו, אבל חשוב להבין שזהו מהלך התקדמותה הטבעי של דמנציה ולכן מאוד חשוב לתת טיפול בשלבים המוקדמים יותר ולהאט את קצב התקדמות המחלה.