אודות ד"ר עופר בר

שמי עופר בר, בן 41, נשוי + ילד
מס' רישיון לעסוק ברפואה 37237
את לימודי הרפואה שלי באוניברסיטת תל אביב (במסגרת העתודה האקדמית של צה"ל) סיימתי בשנת 2004. משנת 2005 ועד 2009 שרתתי בצה"ל כרופא ביחידות שדה (אני עדיין עושה מילואים כרופא ונהנה מזה מאוד).

לאחר מכן עבדתי שנתיים בהתנדבות כרופא של משלחת לאפריקה, כיהנתי כסגן מנהל מחלקת שיקום לב במרכז רפואי גריאטרי.
בשנת 2012 עשיתי התמחות בגריאטריה
בשנת 2017 קיבלתי תואר " מוסמך בבריאות הציבור" מאונ' ממפיס, טנסי.
בשנת 2018 הגעתי למסקנה שבכדי להגשים את החזון שלי כרופא, יהיה עלי להקים פרקטיקה פרטית שלי, וכך עשיתי.

מה מניע אותי?

מגיל מאוד צעיר רציתי להיות רופא.
הרעיון הזה, להיות בעל ידע ויכולת לתת עזרה ממשית לאנשים, בער ועדיין בוער בי כל הזמן. מקצוע הרפואה מאפשר לי לתת ביטוי לתכונות טבעיות שניחנתי בהן: תשוקה לידע, רצון עז לעזור לאנשים, סקרנות, ויכולת הקשבה.
הסיבה שבחרתי דווקא בתחום הגריאטריה היא הפער האדיר שראיתי בין המציאות העגומה לבין מה שצריך להיות לדעתי בעולם מתוקן. ראיתי אנשים מבוגרים וזקנים מוזנחים, סובלים וחיים בתנאים לא ראויים, כאשר אפשר לתת להם איכות חיים הרבה יותר טובה בעזרת קצת יותר תשומת לב, מחשבה ומאמץ.
בקליניקה שלי, אני לא כפוף למערכת נוקשה של בית חולים. אני יכול לתת לכל אדם שמגיע אלי את מלוא תשומת הלב לה הוא זכאי, אני מקדיש את כל הזמן, הידע והמאמצים שלי על מנת לאבחן את מקור הבעיה ולמצוא את הפתרון הטוב ביותר.
במקרים רבים אני מגיע לבית המטופל בכדי לחסוך ממנו את הטירחה בהגעה לקליניקה וגם מפני שאני לומד הרבה יותר על המטופל כשאני רואה אותו בסביבה הטבעית שלו.
בכל פעם שאני משפר את איכות החיים של מטופל ועוזר לו להנות מחיים עם פחות כאב וסבל, אני מרגיש סיפוק עצום ויודע שבחרתי בדרך הנכונה עבורי. אני יודע שעזרה למטופל אחד מצילה משפחה שלמה שנשאבת למצב של שיברון לב ואין סוף קשיים.