הגדרה
ריבוי תרופות היא תופעה שכיחה בעולם המערבי. הכוונה היא לנטילת מספר רב של התרופות. איזו כמות נחשבת "מספר רב"? יש ארגוני בריאות המגדירים את התופעה כנטילת 6 תרופות או יותר, ויש ארגונים אחרים המגדירים את התופעה כנטילת 8 תרופות או יותר. הרעיון הכללי הוא שריבוי תרופות מזיק לבריאותו של המטופל הקשיש עקב תופעות הלוואי של התרופות, תגובות בין- תרופתיות והימצאות תרופות לא ראויות בין התרופות שנוטל המטופל הקשיש.
טעויות ברישום תרופות
ההגדרה היבשה המתייחסת למספר התרופות בלבד אינה מתייחסת כלל לטעויות אחרות ברישום התרופות כמו:
א) כפילויות (מתן שתי תרופות בעלות השפעה דומה הפועלות על אותה המחלה, למשל רישום לוסק וגם לנטון לטיפול בכיב בקיבה או בתריסריון)
ב) נטילת תרופה ללא התוויה (מתן תרופה שאינה נחוצה לטיפול במחלותיו של המטופל, למשל רישום אלוריל למטופל שאינו סובל מגאוט)
ג) תרופות לא ראויות לקשישים (מתן תרופה העלולה לגרום לתופעות לוואי בעייתיות בקשישים, למשל נטילת אסיבל הכרוכה בסיכון גבוה לנפילות, לירידה קוגניטיביתולישנוניות מוגזמת)
ד) תרופות שאינן מותאמות לתפקודי הכליה ו/ או תפקודי הכבד של המטופל (כלומר רישום תרופה במינון גבוה יחסית לתפקוד הכלייתי של המטופל עם תופעות לוואי הנובעות מכך שהתרופה אינה מתפנה מהגוף כמצופה, למשל נטילת קסרלטו במינון מלא למטופל עם פינוי קראטינין נמוך מ-50 מ"ל/דקה).
עם זאת, יש מצבים בהם נטילת עודף תרופות היא מוצדקת, לדוגמא: מטופלים שעברו צנתור התערבותי (PCI) בעקבות אירוע לבבי מצריכים טיפול בתרופות מעכבות ACE, בחסם בטא, בסטטין ובשילוב של שתי תרופות נוגדות טסיות (למשל אספירין ופלביקס).
לכן, יש לשקול היטב את היתרונות והחסרונות של כל תרופה הניתנת למטופל בטרם קבלת החלטה על רישום או על אי רישום של התרופה.
שכיחות התופעה
התופעה שכיחה בכל קבוצות הגיל, אך היא קיימת בשיעור הגבוה ביותר בקרב אוכלוסיית הקשישים. הסיבה לכך טמונה בעובדה ששכיחותן של רוב המחלות הכרוניות עולה עם הגיל, וכפועל יוצא מכך מספר התרופות עולה עם הגיל. במחקרים רבים נמצא שרוב הקשישים בעולם המערבי סובלים מתופעת "ריבוי התרופות", אך נקודת האור בסיפור הזה היא שניתן לשנות את המצב, ובכך לשפר את בריאותו של המטופל הקשיש.
היענות לתרופות (COMPLIANCE)
פירוש המונח "היענות לתרופות" הוא נטילת הטיפול התרופתי כפי שהומלץ על ידי הרופא. במחקרים רבים נמצא שככל שמספר התרופות הנרשמות למטופל גבוה יותר, ההיענות לנטילת כלל התרופות היא נמוכה יותר. הסיבות לאי היענות לתרופות הן מגוונות וכוללות, בין היתר:
א) שיקולים כספיים (אדם דל באמצעים יעדיף ליטול רק תרופות שהוא סבור שהן חשובות יותר לטיפול במחלותיו ו/ או יעדיף שלא לרכוש תרופות יקרות ויסתפק בתרופות הזולות בלבד)
ב) ליקוי קוגניטיבי (אדם שאינו זוכר ליטול את תרופותיו ואין מי שמכין לו את התרופות, סביר שההיענות שלו לטיפול התרופתי תהיה נמוכה יותר מאדם שמור קוגניטיבית)
ג) אי נוחות בנטילת התרופות (אדם המתקשה בבליעה יעדיף לעיתים להימנע מנטילת כדורים "גדולים")
אי היענות לתרופות היא תופעה שכיחה בקרב אוכלוסיית הקשישים, והיא גורמת לשיעור גבוה של תחלואה ותמותה ממחלות שונות. לדוגמא: בחולי אי ספיקת הלב (רובם קשישים) נמצא שהסיבה השכיחה ביותר לאשפוזם עקב החמרה במחלתם היא אי היענות לטיפול התרופתי.
חשוב לציין שבעיה זו נובעת בחלקה מתקשורת לקויה בין הרופא והמטופל, כלומר: הרופא מחליט להתחיל תרופה מסוימת במטופל קשיש מבלי לקיים עמו דיון בנושא, מבלי להסביר לו את היתרונות והחסרונות של התרופה, מבלי להסביר לו על חלופות אפשריות לתרופה שבחר הרופא ומבלי לוודא שישנה נכונות ויכולת מצד המטופל ליטול את התרופה.
תרופות לא ראויות בקשישים
נמצא במחקרים שרבים מהמטופלים הקשישים נוטלים תרופות לא ראויות. תרופות אלה הן תרופות בעלות פוטנציאל לגרום נזק למטופל, ועדיף להשתמש בתרופות אחרות, אם ניתן, על מנת לטפל במחלותיו של המטופל. יש רשימת תרופות שאינן ראויות לשימוש במטופלים קשישים, הבירס (BEER'S CRITERIA), שמתעדכנת כל כמה שנים. מומלץ שכל רופא המטפל בקשישים יכיר את הרשימה, וזאת על מנת למנוע נזק למטופליו הקשישים.
דרכים להתמודד עם תופעת "ריבוי התרופות":
- חשוב שכל רופא המטפל בקשישים יכיר את התופעה על מנת למנוע רישום של תרופות רבות למטופל, למנוע רישום לא ראוי בקשישים ולמנוע אי היענות של מטופלים לטיפול התרופתי.
- חשוב שהרופא המטפל בקשישים ישתף את הקשיש ואת קרוביו בהחלטתו לרשום תרופה מסוימת, וזאת על מנת להגביר את ההיענות לטיפול התרופתי מצד המטופל הקשיש והגברת שיתוף הפעולה של בני משפחתו, צעד חיוני להעלאת ההיענות של המטופל הקשיש לתרופה שנרשמה לו.
- חשוב שהרופא יעקוב אחר תכנית הטיפול התרופתי של המטופל באופן תקופתי, וישנה את תכנית הטיפול לפי הצורך. למשל- קשיש שסבל מסחרחורת בעבר וטופל בסטונרון, יש להפסיק את התרופה עם חלוף הסחרחורת (יתר על כן, המשך טיפול בתרופה זו עלול להחמיר פרדוקסלית את הסחרחורת של המטופל) או מטופל קשיש שנוטל אליקוויס במינון מלא לטיפול בפרפור פרוזדורים- יש להפחית את מינון התרופה באם חלה החמרה בתפקודי הכליה של המטופל.
- חשוב להפחית את מספר התרופות שנוטל המטופל, ככל שניתן. לא אחת שמעתי מבני משפחה של מטופלים ש "אי אפשר להוריד תרופות, זה מה שאמר הרופא…". בפועל, לפי ניסיוני ובהסתמך על מחקרים שבדקו את הנושא, ברוב המקרים ניתן להפחית משמעותית את מספר התרופות שנוטל המטופל הקשיש ובכך לשפר את מצבו הרפואי, תפקודו ואיכות חייו.